הביצועים של כפפות לחדר נקי מוערכים בעיקר באמצעות סדרה של מדדי בדיקה סטנדרטיים, המשמשים כבסיס הליבה לבחירת כפפות כדי לעמוד בדרישות של סביבות נקיות ספציפיות.
בדיקת הניקיון משתמשת בעיקר בבדיקת LPC (ספירת חלקיקים נוזליים) כדי להעריך את רמות החלקיקים על פני הכפפה; דרגת הניקיון חייבת להתאים לסביבת ההפעלה, עם תקנים נפוצים הכוללים ISO 14644-1, IEST-RP-CC005.3 ו-ASTM D6978. לדוגמה, באזורי דרגה פרמצבטית A/B, הדרישה היא שחלקיקים גדולים מ-0.5 מיקרומטר על פני הכפפה חייבים להיות פחות מ-1,500 למ"ר.
בדיקות מזהמים כימיים כוללות בדיקות NVR (Non{0}}Volatile Residue), FTIR (Fourier Transform Infrared Spectroscopy), IC (Ion Chromatography) ו-GC (Gas Chromatography) בדיקות, המשמשות בהתאמה לאיתור שאריות לא{1}}נדיפות, מזהמים כמו מינים אורגניים ושמן סיליקון מזהמים.
בדיקות ביצועים פיזיות מכסות מדדים כגון חוזק מתיחה, התארכות בשבירה וחוזק ניקוב כדי להעריך את העמידות ויכולות ההגנה של הכפפות.
ביצועים אנטי-סטטיים מוערכים באמצעות בדיקת ESD (פריקה אלקטרוסטטית)-במיוחד מדידות התנגדות חשמלית; עמידות פני השטח של כפפות אנטי-סטטיות צריכה להישאר יציבה בדרך כלל בטווח של 10⁶–10⁹ Ω.
לגבי בדיקות ביו-בטיחות, בקרת אנדוטוקסינים היא קריטית במיוחד בביו-פרמצבטיקה, כאשר ה-FDA מציין מגבלות במונחים של האיחוד האירופי/מכשיר.
